גביית חובות בעיר ניו יורק: החוק בניו יורק (העיר) אוסר, עד כמה שאפשר, על הטרדת חייבים ע"י גובים. גובה חובות בתחום העיר ניו יורק חייב להיות מוסמך ובעל רישיון מלשכת הצרכנות של העיר המופעלת מטעם עיריית ניו יורק -DEPARTMENT OF CONSUMER AFFAIRS-DCA. כל גובה חייב לעמוד בתקנות ההתנהגות נאותה שקבועות בחוק הצרכנות (CONSUMER PROTECTION LAW)של העיר וכללי לשכת הצרכנות. אם לא יעמוד הגובה בתקנות אלו ישלל או יוקפא רשיונו לתקופות שונות. חוקי הגביה בעיר ניו יורק נחשבים מהנוקשים בארה"ב. חוקים אלה חלים על כלל הגובים, כולל גובים אשר מועסקים כעובדי החברה הנושה. דרך גבייה אשר מפרה את כללי החוק ע"י גופים לא מיומנים עלולה לפגוע ביכולת הגביה של הנושה ואף לסבכו מעבר לכך. לכן כמשרד עורכי דין העוסק בגביית חובות בינלאומיים בכלל ובארה"ב בפרט אנו אך ורק עובדים עם משרדי גבייה או משרדי עו"ד מוכרים אשר מפוקחים ע"י הרשויות.
חוק הליכי גבייה הוגנים - חוק פדרלי-FDCPA
המחוקק האמריקאי שם לעצמו למטרה להגן על החייב מפני חברות הגבייה שלעיתים משתמשים בדרכים לא נאותות כגון איומים על החייב שאינם עומדים במסגרת הסביר והעלמת מידע מחייבים . לאור זאת חוקק המחוקק את חוק Fair Debt Collection Practices Act . גובים שברצונם לגבות חוב בארה"ב מחויבים לפעול לפי במסגרת חוק זה. על נושה זר אשר שוכר את שרות חברת גבייה לדעת כי על חברת הגבייה להקפיד לפעול לפי חוק זה שאחרת הוא עלול לפגוע קשות בגביית החוב. לאור זאת, זהות וניסיון הגובה הנו חשוב ביותר ועל הנושה להיות זהיר בבחירתו. מטרות חוק זה, אשר אוחד ב-1978 עם חוק האשראי לצרכן ((Fair Protection Act) הנן: א. למנוע התנהגות פוגענית בהליך הגבייה; ב. להבטיח הליך גבייה הוגן; ג. לאפשר לחייב קבלת מידע מלא לגבי החובות שלו על מנת לאפשר לו לוודא כי המידע עליו מסתמך הגובה הנו מדויק. החוק מסדיר את דרך פעולת הגובה, דרכי ההגנה של החייב והעונשים אשר ינקטו במקרה של עברה על החוק.
בארה"ב גובי חובות אינם בהכרח עורכי דין ולמעשה כמעט כל אדם יכול לעסוק בתחום. דבר זה גורם לחוסר יכולת מצד החייב לדעת מה זכויותיו, נפקות פניית הגובה וכו'. כדי לנסות ולפטור בעיה זאת המחוקק האמריקאי הכיל במסגרת החוק כמעט כל סוג של גובה וזאת דרך הגדרה רחבה ביותר באשר לגורמים הנחשבים כגובים. להלן כללי החוק בנוגע לסוגיות העיקריות: א. התנהגות אסורה לגובה: שעות ליצירת קשר טלפוני: רק בין 9:00-21:00 יצירת קשר לאחר שהחייב מודיע לגובה להפסיק: למעט הודעה על הגשת תביעה או סיום הליכי גבייה, לגובה אסור להמשיך ליצור קשר עם החייב לאחר שנאמר לו בכתב כי עליו להפסיק. יצירת קשר עם החייב במקום עבודתו: לגובה אסור ליצור קשר עם החייב במקום עבודתו לאחר שנאמר לו מילולית או בכתב כי אין הוא רשאי לעשות זאת. יצירת קשר עם חייב המיוצג ע"י עו"ד: לגובה אסור ליצור קשר ישירות עם החייב לאחר שנודע לו על היות החייב מיוצג ע"י עו"ד. יצירת קשר עם חייב לאחר שהגובה נדרש להציג בפניו את ראיות החוב: לגובה אסור ליצור קשר עם החייב לאחר שנדרש להציג בפני החייב ראיות לגבי החוב או את שמו וכתובתו של הנושה המקורי ולא עשה כן. רק לאחר הצגת הראיה יוכל הגובה לחדש את הקשר. מצג שווא או תרמית: לגובה אסור ליצור מצג שווא הכולל, בין השאר, התחזות לעו"ד או לשוטר. הפצת שמו של החייב ברישום "חייבים": אסור לגובה לפרסם את שמו של החייב ברשימת "חייבים" פומבית. דרישת סכומים לא מוצדקים: דרישת כל סכום אשר אינה במסגרת החוזה הרלוונטיו/או החוק אסורה. איום במאסר: אין לאיים על החייב במאסר. שפה פוגעת ו/או גסה: אין להשתמש בשפה פוגעת ו/או גסה בהליך הגבייה. קשר עם צד שלישי: אין ליידע כל צד שלישי לגבי החוב, למעט בן/בת זוג או עורך דינו של החייב. יצירת קשר בדרך המביישת/מביכה את החייב: אין לשלוח לחייב דרישות בדרך מבישה, כגון באמצעות גלויות או מעטפות שמדגישות כי המכתב נשלח מגובה. מסירת מידע מטעה בדו"ח האשראי של החייב: אין למסור כל מידע מטעה לחברות אשראי המפיצות מידע אודות האשראי של החייב או לאיים על החייב במסירת מידע זה. ב. כללי התנהגות הוגנת: זיהוי ויידוע: על הגובה, בכל התקשרות עם החייב, ליידע אותו כי הנו גובה וכי המידע שיתקבל מצד החייב ישמשו לגבות את החוב. הספקת מידע לגבי הנושה המקורי: על הגובה לספק לחייב את השם והכתובת של הנושה המקורי וזאת אם יתבקש לעשות זאת בכתב ע"י החייב בתוך 30 יום מקבלת דרישת התשלום. יידוע החייב לגבי זכותו לחלוק על חוב: על הגובה ליידע את החייב על זכותו לחלוק על החוב וזאת תוך 5 ימים מיצירת הקשר הראשוני עם החייב. הספקת ראיה לגבי חוב: על הגובה לספק לחייב ראיה לגבי החוב אם החייב דורש זאת. הגשת תביעה בגין החוב אך ורק במקום המתאים: הגובה יגיש תביעתו אך ורק במקום מגוריו של החייב או במקום בו נחתם החוזה אשר בגינו נוצר החוב.
רבים הם היצואנים והיבואנים המנסים להיכנס לשוק המתפתח הגדול בעולם כיום-סין. בשוק זה טמון פוטנציאל רב והשכר בגין כניסה לשוק זה יכול להיות עצום. יד ביד עם פוטנציאל זה טמונות בשוק זה גם בעיות גלויות ונסתרות רבות וקיימים בו סיכונים לא קטנים. אחת הבעיות העיקריות והקשות ביותר, אך מהפחות ידועות, בה עלול להיתקל כל אחד אשר לו קשרי מסחר עם שוק ענק זה הנה הסדר ה—"Gua Kao". פירושו המילולי של ביטוי זה הנו להיתלות ולהתקרב. מושג זה הנו בעייתי מכיוון שההסדר אותו הוא מתאר הנו ייחודי לסין. מדובר למעשה בסוג של "קומבינה" אשר נוצרה כתוצאה מן הניסיון לשלב בין אידיאולוגיית השלטון הקומוניסטי הקלאסי ובין התפיסה ה"חצי קפיטליסטית" השולטת בסין כיום. על פי תפיסה זו יש לשלב את התפיסה הקומוניסטית הקלאסית, המתנגדת לכל סוג של בעלות פרטית ביחד עם מתן אפשרות ואפילו תמריץ ליזמות חופשית וזאת על מנת לקדם את אינטרס המדינה. לא נוכל להיכנס במסגרת מאמר זה לפרטי הסתירה בנאמר לעיל, אך כמובן ששתי תפיסות אידאולוגיות אלה סותרות זו את זו וקשה ליישב ביניהן. אי לכך, במטרה לגשר כלפי חוץ בין הגישות, נזקקת הכלכלה הסינית "להסדרים" שונים ומשונים אשר גורמים לא אחת לבלבול רב בקרב זרים. מכיוון שהשלטון הסיני עדיין רואה עצמו כקומוניסטי ומטעמי מדיניות זו אינו מאפשר הקמת עסק תחת רישיון/מעמד של "עוסק מורשה" או ""sole proprietor, לפי הכללים המערביים הבסיסיים, ומכיוון, שמאידך, רבות מהחברות הרשומות או registered companies" " המוקמות כחוק בסין אינן רווחיות, מאפשרת הממשלה ליזמים או לישויות עסקיות, אשר לחלק ניכר מהם אין כלל רישיון או מעמד רשום, לרכוש את שמן של החברות הרשומות כדין בסין, כסוג של " כיסוי", וזאת כאשר למעשה בין הראשונות לבין האחרונות אין דבר או חצי דבר. אותן ישויות עסקיות נהנות, מתוצאה מהסדר זה, מחזות כלכלית מוכרת, רשמית ויציבה, לכאורה. הבעיה הנה כמובן בכך שהסוחר הזר הבא במגע עם אותן ישויות אינו יודע כי אין כל קשר בין הגורם הישיר עימו הוא בא במגע לבין החברה האמיתית-הרשומה שהגורם הישיר נושא את שמה בעת יצירת ההתקשרות. לראשונה הוא נהיה מודע לבעייתיות זו, בדרך כלל, רק במקרה של סכסוך כלשהו בינו לבין הישות הסינית, מועד שהנו כמובן מאוחר מדי. הסיבה להסכמת החברה הרשומה להסדר המתואר לעיל היא כלכלית גרידא וזאת מכיוון שהיא מקבלת תשלום בגין כל ישות עסקית אשר מקנה לעצמה את שמה, ותשלומים אלה הנם לעיתים ההכנסה היחידה של החברה הרשומה. כך נוצר מצב שבו ישנן חברות אשר תחתן פועלות עשרות ישויות עסקיות וכל הכנסתן של חברות אלו הנה כתוצאה מהענקת שמן ומעמדן ליזמים ולישויות הללו.
הבעיה מתגלעת כאשר הישות הסינית אינה עומדת בהתחייבויותיה הכספיות. במצב כזה החברה הרשומה, אשר בשמה השתמשה הישות הסינית הבעייתית, ואשר כמובן אינה מעוניינת בנשיאה בחובות של אותה ישות, מתכחשת לחוב. למרות שמבחינה חוקית מובהקת טענותיה לא יעמדו לה בסופו של דבר, הרי שהיא תעשה, בדרך כלל, הכול כדי להימנע מתשלום. במקרים רבים, עקב יכולתה של החברה להשתמש בהליך המשפטי לשם משיכת זמן, ייאלץ הנושה, מתוך ייאוש, לראות את החוב כאבוד או במקרה הטוב יותר, לקבל תמורה קטנה בהרבה מזו המגיעה לו. לאור הנאמר לעיל, כל סוחר המבקש לפתוח ערוצי מסחר מול סין יעשה בחוכמה אם יבדוק ביתר יסודיות, טרם ההתקשרות, מיהם הגורמים העומדים מאחורי הגורם אשר מולו הוא פועל.
ארה"ב: גביית חובות בינלאומיים- כללי ההתיישנות בארצות הברית-((Statute of Limitation (SOL)
אחת הבעיות העיקריות בה נתקל נושה הבא לגבות את חובו במדינה זרה הנה חוסר היכרות עם כללי ההתיישנות הרלוונטים במדינה הספציפית. הכרת כללי ההתיישנות הנה קריטית מכיוון שהיא מאפשרת לנושה לבחון את משך הזמן אשר עליו להקציב לניסיון גבייה טרום משפטי, דבר אשר כמובן, אם יצלח, יחסוך כסף רב, וזמן, אך מצד שני עליו כמובן להימנע מאיון יכולתו להגיש תביעה עקב חלוף תקופת ההתיישנות. בארה"ב בעיה זאת גדולה ומורכבת פי כמה וכמה עקב כללי ההתיישנות השונים של כל אחת מ-50 המדינות, כשלצידם גם קיימים כללי ההתיישנות הפדראליים.
כללי ההתיישנות האזרחיים המדינתיים החלים על גביית חובות בארה"ב מחולקים ל-4 קטגוריות:
יש להדגיש כי כללי ההתיישנות דלעיל לא חלים על סוגים מסויימים-מיוחדים של חובות, כגון חובות שמקורם במיסוי, בהלוואות פדראליות לסטודנטים, בקנסות משפטיים, בחובת תשלום מזונות וכו'... המאמר פורסם באתר לענייני משפט: http://www.lawforums.co.il/fullArticleDetails.aspx?id=11806
אירופה:
הקלה בהליך גביית חובות פנים אירופאים: לאחרונה העבירו הפרלמנט והנציבות האירופית בבריסל את תקנה 1896/2006 אשר מטרתה להנהיג סדר תשלומי חובות אחיד EUROPEAN ORDER FOR PAYMENT (EOP) במדינות האיחוד. התקנה שמה לעצמה יעד להקל על גביית חובות אשר אין עליהן מחלוקת בין המדינות החברות באיחוד. התקנה תיכנס לתוקף ב-12 לדצמבר 2008 וכבר כיום מתכננים המחוקקים בבריסל צעד אחד קדימה- תקנה שמטרתה להקל גם על גביית חובות אשר יש עליהן מחלוקת ואשר נקראת EUROPEAN SMALL CLAIMS PROCEDURE ((ESCP. הפרוצדורה כיום אינה מאפשרת לאכוף החלטות משפטיות באופן אוטומטי, דבר אשר גורם לנושים לבעיה אמיתית; לא רק שהם צריכים "לשחות במים" זרים אלא עליהם גם לשאת בהוצאות משפטיות גבוהות ובבזבוז זמן רב, דבר אשר הנו קריטי ביותר. כאשר התקנה החדשה תיכנס לתוקף הפרוצדורה הנדרשת לגבות חוב בין מדינות האיחוד תהיה כמעט זהה לגבייה פנים מדינתית. ככל שהתקנות יקובעו וייושמו כך יהיה זה קל יותר לאכוף החלטות שיפוטיות בין המדינות, כשהדרישות היחידות אשר התקנה החדשה דורשת לשם אכיפה הנן: א. הסבר נסיבות החוב; ב. פירוט סכום החוב (כולל פירוט הקרן, ריביות, קנסות וכו...); ג. שמות החייבים והנושים וכתובתם; ד. הסבר פרטני לגבי הנסיבות לגביה בין המדינות בית המשפט אינו נדרש יותר לפתוח את התיק מחדש ולבדוק את אמיתות החוב ולמעשה התקנה מאפשרת לנושה לפעול כמעט באופן ישיר באמצעות מנגנון ההוצאה לפועל מבלי להידרש להגיש תביעות אכיפה פרטניות, דבר אשר גוזל זמן רב וכרוך בלא מעט הוצאות. מבחינתנו הישראלים, יש לקוות כי האחראים במשרדים הרלוונטים יעשו מאמצים לצרף את ישראל תחת מטריית התקנה החדשה, דבר אשר יתרום רבות לגבייה מהירה ויעילה של חובות ברחבי אירופה. המאמר פורסם באתר ענייני המשפט: http://www.lawforums.co.il/fullArticleDetails.aspx?id=36744
שוויץ
גביית חובות באירופה - הצטרפות ישראל להסכם לוגנו: הדרך הקלה והמהירה לבצע הכרה ואכיפה ב-18 מדינות אירופאיות:
הבעיה העיקרית העומדת בפני הנושה הישראלי בבואו לבצע הכרה ואכיפה של פסקי דין באירופה, הינה אי חתימתה של ישראל על הסכם לוגאנו ולא כפי שרבים חושבים - אי חברותה של ישראל באיחוד האירופי.
ב-1987 נחקקה בשוויץ התקנה הפדראלית לגבי החוק הבינלאומי-פרטי -Federal Act on International Private law (FAIPL). תקנה זו, ביחד עם הסכמים בינלאומיים עליה חתומה שוויץ וחוקים ייחודיים ושונים בקנטונים השונים במדינה (שוויץ מחולקת ל-26 קנטונים), מהווה בסיס לאפשרות להכרה ואכיפה של פסקי דין זרים במדינה זו. ההסכם הבינלאומי העיקרי המהווה בסיס לאפשרות ההכרה והאכיפה מהירה בשוויץ הינו הסכם לוגאנו (1988) (LUGANO CONVENTION) אשר יפורט בהמשך כעורך דין המתמחה בגביית חובות בינלאומיים אני סבור כי על ישראל להצטרף להסכם לוגאנו, אשר יאפשר הכרה ואכיפת פסקי דין ישראלים ברוב מדינות אירופה. את הנחיצות שבהצטרפות ישראל להסכם זה ניתן לראות במקרה השוויצרי (הליך ההכרה והאכיפה בשוויץ), זאת מכיוון שמדובר במדינה אשר איננה חברה באיחוד האירופי. למעשה, הבעיה העיקרית העומדת בפני הנושה הישראלי בבואו לבצע הכרה ואכיפה של פסקי דין באירופה, הינה אי חתימתה של ישראל על הסכם לוגאנו ולא כפי שרבים חושבים-אי חברותה של ישראל באיחוד האירופי.
כתוצאה מאי הצטרפות להסכם לוגאנו נמנעת מהנושה הישראלי האפשרות לבצע כיום הכרה ואכיפה בדרך הקלה והמהירה ב-18 מדינות אירופאיות. יש לקוות כי המחוקק הישראלי ורשויות המסחר הרלבנטיות ימצאו לנכון לבחון הצטרפותה של ישראל להסכם זה, על מנת להקל גם על נושיה. הסכם לוגאנו והתקנה הפדראלית לגבי החוק הבינלאומי-פרטי ההסכם החשוב ביותר, המהווה בסיס לתקנה הפדראלית השוויצרית, והעוסק בהכרה בפסקי דין זרים ובאכיפתם הנו הסכם לוגאנו אשר אושר ע"י רוב מדינות אירופה ב-1988 (וביניהן מדינות שאינן חברות באיחוד האירופי כגון שוויץ)). ההסכם נועד, בין השאר, להקל על תהליך ההכרה והאכיפה של פסקי דין זרים. כפי שנאמר ההסכם פתוח למדינות אשר אינן אירופאיות ועומדות בדרישותיו.
ההסכם חל בכל המדינות אשר אשרו אותו ויחול, לדוגמא, על פסק דין איטלקי אשר יתעורר צורך לאוכפו בשוויץ .
הסכם לוגאנו הפך לחלק אינטגראלי מהתקנה הפדראלית השוויצרית וכפי שכבר נאמר לעיל מהווה לה בסיס.
מכוח הסכם לוגאנו והתקנה הפדראלית, בית משפט שוויצרי יוציא צו אכיפה לפס"ד זר –(VOLLSTRECKBARERKLARUN) כאשר הדרישות המוקדמות (אשר יפורטו בהמשך) מולאו במלואן.
על אף היות הכרה ואכיפה הליכים שונים ונפרדים בדרך כלל, במטרה להקל על הנושה הזר, מאפשר לו החוק (בהתבסס על ההסכם) להגיש את בקשתו בשני הליכים אלה יחד, באותו תיק ולאותו בית משפט וכך לנסות ולגמור את ההליך בדיון יחיד. הליך האכיפה ראשית על הנושה להגיש את בקשתו לבית המשפט אשר בידיו נתונה הסמכות המקומית (אם פסה"ד הנו ממדינה החתומה על הסכם לוגאנו אזי החוק השוויצרי עצמו מפרט את מקום הגשת התביעה לאכיפה (סמכות עניינית ומקומית) – בדרך כלל יהיה זה מקום עסקו/מגוריו של החייב).
כמו כן על הנושה המבקש להכיר בפסק דין זר ולאכוף אותו לעמוד בדרישות מקדמיות הבאות ולהגיש את המסמכים הבאים:
• העתק נאמן למקור מלא של פסק הדין הזר, הכולל חותמת אפוסטיל, על גבי פסה"ד, והכולל תרגום של פסק הדין לגרמנית, צרפתית או איטלקית (תלוי בשפה הרשמית של הקנטון בו יושב ביהמ"ש בעל הסמכות) • אישור כי פסה"ד הנו סופי ואין אפשרות לערער עליו. • במקרה שהחייב שנגדו ניתן פסה"ד נעדר בעת מתן פסה"ד , יש להמציא הוכחה כי הוא זומן כדין לדיון. אם הנושה הגיש את המסמכים הנדרשים, כמפורט לעיל, והסכם לוגאנו חל באותה מדינה (קרי, המדינה שבה ניתן פסה"ד אישרה את ההסכם), אזי ביהמ"ש השוויצרי יכיר בפסה"ד בלי דרישות מיוחדות נוספות. ביהמ"ש השוויצרי יימנע מלבדוק את הראיות שעליהן מבוסס פסה"ד או את סמכותו של בית המשפט הזר לתיתו. כך, אף אם לביהמ"ש במדינה בה ניתן פסה"ד לא הייתה סמכות, בית המשפט השוויצרי יכיר בפסה"ד. המקרים היחידים בהם לא יתאפשר לנושה להכיר בפסק הדין ולאכוף אותו (במקרים של גביית חובות) הנם: • אם האכיפה נוגדת את המדיניות הציבורית של שוויץ
• אם החייב לא נוכח בעת מתן פסה"ד ולא נמסר לו זימון כדין למשפט
• אם פסה"ד נוגד פס"ד קודם אשר ניתן בשוויץ
לסיום, נראה כי החקיקה השוויצרית, מאפשרת לנושה שבידו פס"ד מבימ"ש בכל מדינה החתומה על הסכם לוגאנו, בהתקיים הכללים שפורטו לעיל, לגבות את כספו מן החייב בקלות ובמהירות יחסית.
יש לקוות כי הרשויות המוסמכות בישראל יחתרו אף הן לצרף את ישראל, אשר כמו שוויץ איננה חברה באיחוד האירופי, למסגרת ההסכם, על מנת להקל גם על נושים ישראלים לגבות את חובם באירופה אשר מהווה מקור משמעותי לסחר ישראלי.
